פסק-דין בתיק רע"צ 23399-11-11

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטות כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' סיגלית גץ-אופיר) מיום 12.12.2011, במסגרתה דחתה את בקשתו של המבקש (להלן "מסיקה") מיום 5.9.2011, לבטל החלטות מהתאריכים 29.12.2010, 20.1.2011, 30.1.2011, 8.3.2011, 21.3.2011 ו - 6.4.2011, הנוגעות לאישור תשלומים וחלוקת כספים אשר הוחזקו בידי כונס הנכסים בתיק הוצל"פ 02-35434-08-5.

רקע כללי ועובדות

2.         טרם פירוט השתלשלות העניינים, ראוי להבהיר, כי בין הצדדים (או חלקיהם) התנהלו ומתנהלים שורה ארוכה של הליכים בבתי המשפט השונים בארץ, בערכאות השונות, אשר בעיקרם עוסקים באותה פרשה וספיחיה. מעת לעת, פותח צד זה או אחר בהליך נוסף, אם תובענה ואם ערעור או בקשת רשות ערעור, המולידים החלטות ביניים ופסקי דין, וכל אחד מהצדדים עושה שמוש באותה החלטה המתאימה להילך טיעונו, בהליכים המקבילים ובהליכים חדשים שנפתחים על ידם. כל אחד מהצדדים גם נותן פרשנות משלו להחלטות השונות. כך נוצרה בקשת רשות הערעור שבפני, המחזיקה 23 עמודים ומאות עמודי נספחים. מנגד, עומדות התשובות לבקשת רשות הערעור, אשר הרלבנטית מביניהן הוגשה על ידי המשיבות 3 - 4, והיא מחזיקה 6 עמודים ומפנה להעתק תגובה, הנושאת 53 עמודים(!), שהוגשה על ידן בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לבקשה לביטול ההחלטות, שאליה צורפו מאות עמודי נספחים. אינני רואה צורך לדון בכל אחת מטענות הצדדים ולפרש כל אחת מעשרות ההחלטות ופסקי הדין שניתנו עד כה על ידי הערכאות השונות, אלא אך את הרלבנטיות שבהן.

3.         לגוף העניין, המשיב 2 (להלן "בנק דיסקונט") הגיש בלשכת ההוצל"פ בחיפה בקשה למימוש משכנתא הרשומה לטובתו על מגרש בשטח של 18,888 מ"ר המהווה חלק ממקרקעין הידועים כחלקה 28 בגוש 8006 בנתניה (להלן "המקרקעין"). הבקשה למימוש המשכנתא הוגשה על ידי בנק דיסקונט לאחר שההלוואה שניתנה על ידו למשיבה 4 בערבות המשיבה 3 (להלן "החייבות"), לא נפרעה על פי המוסכם.

            במסגרת ההליך בתיק ההוצל"פ מונה המשיב 1 (להלן "הכונס") ככונס נכסים. הנכס נמכר באמצעות הכונס לצד ג', על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 3.11.1998, תמורת 25 מיליון ש"ח, בצירוף מע"מ, אשר הוחזקו כפיקדון בידי הכונס. מסיקה ואחר בשם עזרא התנגדו להליך זה וביקשו לעכב את מכירת המקרקעין בטענה כי בינם לבין המשיבה 3 (להלן "חברת משה כהן") נקשר ביום 30.12.2004 הסכם נאמנות לפיו, חלק מזכויות החכירה  (50%) שאותן רכשה חברת משה כהן, נרכשו עבורם בנאמנות. ביום 1.3.2007 אף נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין, בהסתמך על הסכם הנאמנות. בין מסיקה ועזרא לבין החייבות התנהל בכל זמן רלוונטי להליכים נשוא הבקשה שבפני הליך בוררות בפני עו"ד שמואל זיסמן, הנוגע למחלוקות שנתגלעו ביניהם בנוגע לתוקף הנאמנות הנטענת ובאשר לזכויות במקרקעין שמסיקה ועזרא טוענים להם ולחילופין, הזכות לקבלת כספים עקב מימוש המקרקעין.

מסיקה ובן עזרא עתרו בפני רשם ההוצאה לפועל לבטל את הליכי הכינוס ולעכב את הליכי ההוצל"פ שנקט בנק דיסקונט עד למתן פסק הדין בבוררות הנ"ל או עד להכרעה בסכסוך זה על ידי בית המשפט המוסמך. רשם ההוצאה לפועל דחה את טענות המבקשים ונתן אישור למכר הנכס. בהמשך, ביום 20.1.2009 ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל לפיה, תמחקנה כל הערות האזהרה הרשומות על הנכס לטובת צדדי ג' (משיבים 3 - 5) ונחתם צו פורמאלי לאישור המכר והעברת הזכויות במקרקעין על שם הקונה, כשהן נקיות מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת של צד ג' על פי כל דין. 

מסיקה ובן עזרא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו של רשם ההוצאה לפועל, במסגרתה עתרו לסעד זמני לעיכוב ביצוע של הצו הפורמאלי (רצ"פ 4400-02-09). הבקשות לסעד זמני ולעיכוב ביצוע נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 26.8.2009 דחה בית המשפט המחוזי גם את בקשת רשות הערעור לגופה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7821/09) נדחתה אף היא בהתאם לפסק דין שניתן ביום 12.12.2010. במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט העליון, כי גם אם טענותיהם של מסיקה ובן עזרא בדבר תוקפו של הסכם הנאמנות והיותם נהנים ממנו נכונות, גם אז אין בידם להתגבר על המשכנתא שנרשמה לטובת בנק דיסקונט. משנדחתה בקשת רשות הערעור, נרשם הנכס בספרי רשם המקרקעין ע"ש הקונה, הקונה קיבל את החזקה בנכס ונוהג בו מנהג בעלים.

4.         ביום 16.12.2010, ארבעה ימים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7821/09, הגיש הכונס בקשה בתיק ההוצל"פ, במסגרתה בקש ליתן החלטה בבקשות לשחרור הכספים לצורך כיסוי הוצאות כינוס. במסגרת בקשה זו, הדגיש הכונס את פרשנותו לפסק דינו של בית המשפט העליון לפיה, אין לצדדים השלישיים (מסיקה ועזרא) כל מעמד בתיק.

5.         מעת הגשת בקשת הכונס, ניתנו על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל 6 החלטות, אותן עתר מסיקה לבטל, במסגרת בקשתו מיום 5.9.2011, כדלקמן:

             א.        החלטה מיום 29.12.2010 - החלטה זו ניתנה בעניין בקשת הכונס מיום 16.12.2010. במסגרת החלטה זו, רשמה לפניה כבוד הרשמת כי ערעורם של מסיקה ועזרא נדחה על ידי בית המשפט העליון וכי עסקת המכר אושרה. עוד נקבע, כי בטרם אישור ההוצאות, על ב"כ החייבות (צ"ל "הכונס" או "ב"כ הזוכה" - א.ר.) להבהיר מקור הסמכות לאישור הוצאות מסוגים שונים, הנזכרות בהחלטה. בהחלטה זו לא ניתן סעד אופרטיבי כלשהו ואין בסיס לביטולה.

             ב.         החלטה מיום 20.1.2011 - במסגרתה הורתה כבוד הרשמת על העברת בקשה שהוגשה על ידי המשיבה מס' 5 לתגובת הכונס. אבהיר כבר כעת, כי בהחלטה זו לא ניתן סעד אופרטיבי כלשהו וממילא, אין טעם בביטולה. יתירה מזאת, כפי שיפורט בהמשך, בקשת רשות הערעור נגד המשיבה מס' 5 נדחתה בהסכמת הצדדים.

             ג.         החלטה מיום 30.1.2011 - במסגרת החלטה זו, אשרה כבוד הרשמת תשלום דמי תווך בשיעור של 2% לידי המשיבה מס' 6. משנדחתה בקשת רשות הערעור כנגד המשיבה מס' 5, אין מקום לדון בעתירה לבטל את ההחלטה הנ"ל.

             ד.         החלטה מיום 7.3.2011, אשר ניתנה בבקשת החייבות, לשחרר לידיהן את יתרת תמורת המכר, לאחר תשלום הוצאות הכינוס. במסגרת החלטה זו, הורתה כבוד הרשמת לכונס להגיב לבקשה ולהגיש דו"ח בדבר הכספים המוחזקים בידיו ועמדתו בנוגע לחלוקת הכספים.

             ה.        החלטה מיום 20.3.2011, שניתנה בעקבות הגשת דו"ח הכונס, במסגרתה הורתה כבוד הרשמת לשחרר לידי החייבות את יתרת הפיקדון שבידי הכונס - סך של 12,026,985 ש"ח, בניכוי הסכומים הבאים: סך של 348,212 ש"ח בגין עיקול מס שבח וסך של 3,712,000 ש"ח (כולל מע"מ) שנועד לתשלום למשיבה מס' 5 (להלן "טראס"), הכל כנגד המצאת כתב שיפוי.

                        בהמשך, ביום 6.4.2011, הגיש הכונס דו"ח נוסף, במסגרתו דווח כי לאחר תשלום החובות למס שבח ולטראס, נותר בידיו סך של 17,279 ש"ח. בהחלטתה מאותו יום, אשרה כבוד הרשמת לכונס להעביר את היתרה שבידיו לידי החייבות וכן, הורתה על שחרור הכונס מתפקידו וסגירת תיק ההוצל"פ.

6.          ביום 5.9.2011, חמישה חודשים לאחר ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי כבוד הרשמת, הגישו מסיקה ועזרא בקשה לביטול ההחלטות המפורטות לעיל. בקשה זו הועברה לתגובתם של הכונס והחייבות.

             בהחלטתה מיום 12.10.2011 בגינה הוגשה בקשת רשות הערעור נשוא התיק דנן, נדחתה הבקשה לביטול ההחלטות ממספר נימוקים. נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ולאחר שחלף המועד להגשתה, שעה שההחלטות אותן נתבקש לבטל, ניתנו בין התאריכים 29.12.2010 ו - 6.4.2011. כבוד הרשמת דחתה את טענתם של מסיקה ועזרא, לפיה קיבלו לידיהם את ההחלטות וידעו על דבר קיומן רק ביום 18.8.2011, וזאת בהתבסס על פרוטוקול דיון מיום 28.6.2011, שהתקיים במסגרת הליך הבוררות בינם לבין החייבות. במהלך דיון זה, טען ב"כ מסיקה ועזרא כי נאבק לקבל דו"ח כספי מכונס הנכסים ולבסוף קיבל מידע חלקי וכי אינו יודע כמה כסף נשאר בקופת הכינוס, אם בכלל. באותו מעמד השיב לו ב"כ החייבות כי "הכסף חולק". כבוד הרשמת הסיקה מכך כי כבר ביום 28.6.2011 ידע ב"כ מסיקה ועזרא על חלוקת הכספים, אך מצא לנכון להגיש בקשתו לביטול ההחלטות רק ביום 5.9.2011. בנוסף, קבעה כבוד הרשמת כי טענתם של מסיקה ועזרא, לפיה פקיד לשכת ההוצל"פ סרב לתת להם לעיין במסמכים, אף אם נכונה היא, אינה מצדיקה את השיהוי, מאחר והיה בידם להגיש בקשה על מנת לקבל את החומר הרלוונטי, כפי שנהגו לעשות בעבר ובקשות קודמות מעין אלו אושרו על ידי רשמי ההוצאה לפועל, אשר קבעו כי יש לאפשר להם עיון במסמכים.

             בהמשך, קבעה כבוד הרשמת כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. כבוד הרשמת הזכירה, כי בין הצדדים התנהלו מספר רב של התדיינויות משפטיות בערכאות שונות, במסגרתן ניתנו החלטות רבות, בהן עשו הצדדים שימוש. לשיטתה, מסיקה ובן עזרא שבים ומעלים טענות בהן ניתנה הכרעה שיפוטית, מכוח זכות קניינית נטענת שנדחתה וזכות כספית נטענת, אשר לא נתבקש בגינה כל עיקול במסגרת הליך הבוררות. כבוד הרשמת סברה כי שאלת הזכויות במקרקעין הוכרעה בסופו של דבר במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7821/09 מיום 12.12.2010, במסגרתו קבע בית המשפט קביעות מפורשות אשר הכריעו את הכף לטובת בנק דיסקונט. כבוד הרשמת קבעה, כי לאור פסק דינו של בית המשפט העליון, אין עוד מעמד למסיקה ועזרא בתיק, מאחר ונקבע מפורשות כי הזכויות של בנק דיסקונט עדיפות וכי אין למסיקה ועזרא זכות קניינית בנכס. כבוד הרשמת קבעה, כי לאור פסק הדין של בית המשפט העליון, היה על מסיקה ועזרא להציג החלטה או קביעה שיפוטית המורה על זכותם בכספים המוחזקים בתיק ההוצל"פ ו/או לנקוט בהליכים להבטחת חלקם בתמורה, דוגמת הטלת עיקול. עוד דחתה כבוד הרשמת את טענתם של מסיקה ועזרא לפיה, בהתבסס על החלטות קודמות בתיק ההוצל"פ אשר ניתנו על ידי כבוד הרשם ניר זיתוני, אין לבצע חלוקה של הכספים בטרם תינתן החלטה סופית בשאלת הזכויות, לרבות בהליך הבוררות. בעניין זה, הפנתה כבוד הרשמת להחלטתה מיום 29.11.2009, במסגרתה נסקרו וסוכמו ההחלטות השונות שניתנו בתיק ההוצל"פ ונקבע על ידה כי "בטרם תוגש כל בקשה נוספת לחלוקת כספים אלה או אחרים, על הצדדים לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בדבר התקדמות ההליכים בבתי המשפט המחוזיים ובפני הבורר, וההכרעות שניתנו אם ניתנו לגבי זכותם של כל אחד מהצדדים בתיק". כבוד הרשמת קבעה, כי אין לפרש את ההחלטות הנ"ל כקביעות המונעות את חלוקת הכספים עד לסיום הבוררות וכי בהחלטה מיום 29.12.2009 (צ"ל - 29.11.2009) ציינה כי שאלת חלוקת הכספים תידון רק לאחר הכרעה בשאלת הזכויות. מאחר וההכרעה הזו ניתנה על ידי בית המשפט העליון, אין עוד להמתין עד להכרעה סופית בהליך הבוררות.

בסיכום החלטתה קבעה כבוד הרשמת, כי מאחר ודחתה את טענות עזרא ומסיקה בעניין מעמדם בחלוקת הכספים, ולאחר שהובהר כי לא הוטל כל עיקול מטעמם על הכספים המצויים בקופת הכינוס ו/או לא קיימת החלטה שיפוטית הקובעת את זכותם של עזרא ומסיקה בכספי תמורת המכר, מתייתר הדיון בטענותיהם באשר לאופן חלוקת הכספים והסכומים אשר חולקו לנושים, כמו גם בעניין אישור ההוצאות בתיק. בקשתם של עזרא ומסיקה נדחתה, אפוא, והם חויבו בהוצאות של 5,000 ש"ח לכונס הנכסים וכן, לכל אחת מהחייבות. על החלטתה זו של כבוד הרשמת הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.